אתר ופורום האוהדים הישראלי של אינטר מילאנו :: FcInter.co.il  
  ראשי
  מועדון האוהדים
  עונה שנייה!
  עונת 2014/15
  סגל הקבוצה - בקרוב
  הליגה האיטלקית
  הליגה האירופית
  הגביע האיטלקי - בקרוב
  הפרימברה - בקרוב
  המועדון
  היסטורית המועדון
  היכל התהילה
  ארון התארים
  שנה אחרי שנה
  תוצאות עבר
  האיצטדיון
  ג'וזפה מיאצה
  המוזיאון
  סיורים וירטואליים
  ספיישל
  דרבי דלה מדונינה
  לה גראנדה אינטר
  לה קורבה נורד
  מולטימדיה
  שערים נבחרים מהעבר
  שירים - בקרוב
  רקעים - בקרוב
  פורום אוהדים
  כניסה לפורום
  דיון החדשות
  שידורי משחקי הקבוצה
  דיון המולטימדיה
  תלבושות ומוצרי הקבוצה
  הדיון הטקטי
  דיון ההעברות
  נראזורי איזראליאני
  על האתר
  דרושים
  צרו קשר
  ספורטאנטר
  קישורים

   הדרבי של מילאנו

 ראשי     |      היסטוריה     |      סטטיסטיקה     |      כל המשחקים     |      הגלריה


הדרבי הראשון בין "מועדון הקריקט והכדורגל של מילאנו", אז שלוש פעמים אלופת איטליה, לבין "אינטרנציונאלה מילאנו", נערך ב-18 באוקטובר 1908, כחצי שנה לאחר הקמתה של אינטר על-ידי פורשים מהיריבה העירונית. הרברט קילפין הבריטי הוליך את מילאן לניצחון 1-2 על אינטר והקפטן הראשון שלה, השוויצרי הרנסט מרקטל, והניף את גביע "קיאסו", על שם העיר השוויצרית, בה נערך המשחק ההיסטורי.

שתי קבוצות נוספות מהעיר מילאנו, "מדיולאנום" ו"יוניון ספורטיבה מילאנזה", לא הפריעו למילאן לשלוט ללא עוררין בדרבי של העיר. ב-1918 אף הושגה התוצאה שלא נשברה עד עצם היום הזה, כשמילאן השפילה את אינטר 1-8. מוסוליני והפאשיזם, בשנות השלושים המוקדמות, אילצו את אינטר להתמזג עם או.אסה מילאנזה, ולשנות את שם המועדון ל"אמברוסיאנה", על שם אמברוסיו, הפטרון הקדוש של מילאנו. אמברוסיאנה הייתה אז משחקת ב"קאמפו אינטר", עד שהצטרפה ל"קאמפו מילאן" כחצי עשור לאחר חנוכתו (שצויינה, אגב, על ידי דרבי ידידותי בו אינטר ניצחה 3-6), ושמו של האיצטדיון ברובע סן סירו שונה ל"קמונאלה סן סירו".

אינטר פורחת כתוצאה מהמעבר לאיצטדיונה החדש, ובעונה הראשונה של הליגה האיטלקית במתכונת החדשה, ה"סרייה אה", קוטפת את האליפות. השליטה בעיר עוברת לאמברוסיאנה. לקראת מלחמת העולם השנייה אינטר ממשיכה לזכות באליפות הרביעית והחמישית שלה ובגביע האיטלקי, ומילאן הופכת אט-אט לקבוצת מרכז טבלה.

אמברוסיאנה משנה את שמה בחזרה ל"אינטרנציונאלה מילאנו" ואת צבעיה לשחור-כחול עם תום המלחמה, בתקופה שבה העיר טורינו (טורינו ויובנטוס) שולטת באיטליה. שחקן אינטר ומילאן באותה תקופה, והאיש שהסן סירו נקרא כיום על שמו, ג'וזפה מיאצה, תולה את נעליו. מילאן עולה מתהום הנשיה וחוזרת להיות דומיננטית בדרבי, ואף הופכת לקבוצת צמרת באיטליה ובאירופה. ב-1950 היא קובעת את שיא הכיבושים בליגה האיטלקית בעונה אחת (שטרם נשבר) - 118 שערים, וכעבור שנה שלישיית השוודים האגדית "גרנולי" - גונאר גרן, גונאר נורדאל ונילס לידהולם, מביאים למילאן את האליפות הרביעית בתולדותיה. זאת ועוד, מילאן מניפה פעמיים את הגביע הלטיני, שהווה אז מעין אליפות אירופה. מעבר לכביש, אינטר, ושוודי משלה - סקוגלונד, צוברים כוח גם הם, וב-1953 זוכים חניכיו של אלפרדו פוני באליפות השישית.

בשנות החמישים מילאן לא נחה לרגע, זוכה בארבע אליפויות, ונעצרת רק בגמר גביע אירופה לאלופות על ידי ריאל מדריד, בתוספת הזמן. זכייתה של מילאן באליפות אירופה הראשונה שלה ב-1963, בישרה דווקא על תור הזהב של אינטר. תחת הדרכתו של המאמן האגדי, הלניו הררה, זוכה אינטר בשתי אליפויות אירופה רצופות, היחידות שלה, שני גביעים בין-יבשתיים ושלוש אליפויות באיטליה, אשר מקנות לה את הכוכב על החולצה. אנג'לו מוראטי, אביו של מאסימו, הוא הנשיא של אינטר, וצ'זארי מלדיני, אביו של פאולו, הוא הקפטן של מילאן. שני המועדונים בעיר היו מהחזקים בעולם, ורבים התקשו לקבוע מי שחקן טוב יותר - סאנדרו מאזולה, הקשר היצירתי ומנהיגם של הנראזורי, או שמא ג'יאני ריברה, בעל תפקיד זהה במילאן. מכל מקום, אינטר מחזירה לעצמה את השליטה בדרבי העירוני.

בשנות השבעים מילאן ממשיכה להיות אחד מאריות הכדורגל באיטליה וביבשת, וזוכה בשלוש גביעים מקומיים, כשהאחרון בא לאחר ניצחון בגמר על... אינטר. הרוסונרי מוסיפים לארון הגביעים שלהם גביע אירופה למחזיקות, ואליפות מספר עשר. ג'יאני ריברה, כאמור - מהשחקנים הטובים בתולדות המועדון, פורש ממשחק, ופרנקו בארזי הצעיר והכשרוני, מקודם לקבוצה הבוגרת מהנוער.

שנת 1980 הנחיתה מכה לא צפויה על מילאן, שמסיימת את אותה העונה במקום השלישי, ומסתכלת מלמטה על אינטר חוגגת אליפות. פרשת שחיתות גדולה מורידה אותה אוטומטית לסרייה ב', וב-3 השנים הבאות מילאן עולה לליגה הבכירה, שוב יורדת במחזור האחרון לליגת המשנה ומצליחה לעלות שנית. חוסר היציבות וקשיים כלכליים לא מאפשרים לרוסונרי להחזיר עטרה ליושנה, וב-1986 מוצע המועדון למכירה. מיליונר איטלקי, מבעלי רשת הטלוויזיה המובילה "מדיאסט", וכמובן אוהד מילאן, סילביו ברלוסקוני, רוכש את קבוצתו החביבה תמורת כ-20 מיליון דולר, ומביא איתו את המהפך המיוחל. מילאן זוכה בסקודטו שנתיים מאוחר יותר, ומוכתרת כאלופת אירופה בעונה העוקבת. ומה עם אינטר? אינטר סוגרת את שנות השמונים עם האליפות האחרונה שלה, וקובעת את שיא הנקודות של קבוצה איטלקית בעונה אחת - 58, כאשר 2 נקודות הוענקו אז על ניצחון. הנראזורי, במנהיגותם של שלישיית הגרמנים קלינסמן, ברמה ומתיאוס, הופכים לשם ודבר אך לא זוכים בתואר יבשתי, ומנגד מילאן, מונהגת על ידי השלישייה ההולנדית ואן באסטן, חוליט ורייקארד, נושפת חזק בעורפה.

בתחילת שנות התשעים אינטר מסתפקת בגביע אופ"א לאחר ניצחון על רומא בגמר, בעוד ש"גראנדה מילאן", שכיום רואים אותה כאגדה, מהווה את הקבוצה הטובה באירופה. הדרבי העירוני משמעותי מתמיד בעיני האוהדים, וגם די שקול בין היריבות. דווקא ניצחון של מילאן 0-5 על אינטר בחצי גמר הגביע האיטלקי מביא תקופה חסרת מזל עבורה בדרבי, אך וואה ובירהוף לא מאפשרים לרונאלדו וזמוראנו לחגוג לטווח ארוך מידי. מתחילת המילניום, עם בואו של שבצ'נקו, שהפך לסיוט של אינטר, מילאן משתלטת כמעט לגמרי על משחקי הדרבי, כשאינטר זוקפת לזכותה ניצחון בודד בליגה ועוד אחד בגביע. השיא מגיע בדרבי מס' 248, אותו אף אוהד מהעיר מילאנו לא ישכח בחייו, בו מילאן משפילה את אינטר 0-6 לעיני איצטדיון מלא בנראזורים, וכמיליארד צופים ברחבי תבל. התסכול של אוהדי אינטר לא שכח, ומילאן רק חיזקה אותו במפגש הכפול בחצי גמר ליגת האלופות 2002/3, שכונה "האמא של כל הדרבים", בו עברה מילאן את אינטר בשער חוץ והמשיכה לזכייה בתואר האירופי, לאחר ניצחון על יובנטוס באולד טראפורד. הפסד נוסף בליגה 3-1 היה הקש ששבר את מוראטי, שפיטר את המאמן הארגנטיני, הקטור קופר. את רגליו דחק אלברטו זאקרוני, מי שהוליך את מילאן לאליפות הלפני-אחרונה שלה, ופוטר שבועות ספורים לפני ה-0-6 הנ"ל, וגם הנשיא מוראטי מסר את המפתחות לידיו של פאקטי. המהפך הצית בליבם של האינטריסטים זיק של תקווה, שאף גבר לאחר שאינטר הובילה 0-2 בסוף המחצית הראשונה של הדרבי השני לעונת 03/04 מתחת לאפם של אוהדי מילאן. אך כנראה שנגזר על אוהדי אינטר לסבול, ומילאן הפכה את התוצאה ל-2-3, וגרפה ניצחון נוסף.

הרוסונרי קיוו להמשיך ולנצח את אינטר, וליצור רצף נצחונות מרשים על גבינו, אך תיקו מאופס ב24 באוקטובר 2004 מנע מהם את הנצחון החמישי ברציפות. רק בדצמבר 2005, יותר משלוש שנים מאז שער הנצחון של ויירי בעונת 01/02, הצליחה אינטר לנצח סופסוף דרבי, וגם זה הלך קשה מאוד, אך עם סיום מתוק במיוחד. אדריאנו שפתח את מסכת השערים במשחק עם פנדל בדקה ה24', חגג שער נצחון בדקה ה91'. אינטר ניצחה 3-2 קשה מאוד, אך מתוק מאין כמוהו.

למרות זאת, הדרמה האמיתי הייתה בליגת האלופות, כשבתווך נפגשו הקבוצות לדרבי בחצי הגמר של עונת 02/03, וברבע הגמר של עונת 04/05. היו אלה המפגשים הראשונים בין המילאנזיות בזירה האירופית, ולמרבה הצער גם שם מילאן הייתה עדיפה. את חצי הגמר של עונת 02/03 עברו הרוסונרי רק בזכות שער חוץ, ובדרמה גדולה. אך הסיפור הגדול היה ברבע הגמר של עונת 04/05, כשלאחר הפסד 2-0 בחוץ, אירחה אינטר את המשחק השני. אנדריי שבצ'נקו הבקיע שער למילאן והעלה אותה ל3-0 בסיכום הכללי. לא היה נראה שלאינטר יש סיכוי, וכך גם חשבו האוהדים. הרגשת התסכול הפכה למעשה מדהים ונדיר, אך אינו מקובל באותה מידה, כאשר לאחר שער חוקי למהדרין של אסטבאן קמביאסו, החליט השופט הגרמני מרק לפסול אותו, ועוד הוציא צהוב לארגנטיני על תלונותיו הצודקות ועל הבעס והתסכול הרב שחש. פתאום אבוקה נזרקה מהיציע לכיוונו של דידה שוער מילאן. הברזילאי שיחק אותה אדיש והמשיך לעמוד שם, כשמתחיל להיזרק לעברו מטר של אבוקות, כשאחת מהן אף פוגעת בו בעורף. השוער לא נפגע, אך זרק עצמו על הדשא כשברקע יש מטר של אבוקות, עשן ואש. מחזה מדהים ומעציב באותה מידה. בסופו של דבר המשחק פוצץ, ואינטר ספגה עונש של משחקי רדיוס וקנס כספי.


  על האתר   |   פורום   |   פייסבוק   |   צרו קשר
כל הזכויות שמורות © נראזורי איזראליאני 2004-2012